צמחי הגן של סימה

מרווה דבשית

Salvia melissodora

משפחה: שפתניים • Lamiaceae
שם עממי: Grape-scented sage
מוצא:  מקסיקו
שנת אקלום 2001
מקור האקלום וגטטיבי משתלה בקליפורניה
גובה 2-1.5 מטר; קוטר  1.5 מטר
רגישות לקור לא רגיש, הצמחים עמידים לטמפרטורות של עד מינוס 7 מעלות צלסיוס.

איברים דקורטיביים ותיאור כללי נוסף זהו  שיח מעוצה בעל צימוח זקוף. העלים דמויי ביצה, אורכם 4.0-2.5 ס"מ, בצבע ירוק־אפור. עלים היבשים באופן חלקי, מדיפים ריח ארומטי. הפרחים שפתניים, אופייניים לצמחי מרווה, הם נישאים על שיבולי פריחה קצרים וצבעם  סגול־לבנדר בשפת הפרח העליונה, ולבנדר בהיר בשפת הפרח התחתונה ובחלק התחתון של השפה העליונה. הפרחים מדיפים ריח ענבים נעים, (כשמו העממי) המזכיר ריח של משקה טרופית. גל הפריחה מתחיל בסוף החורף, בחודש פברואר ונמשך  עד סוף האביב, וגל פריחה נוסף בסתיו עד תחילת החורף. נחשב לאחד המינים מאריכי הפריחה. הפריחה עשירה מאד בצוף־נקטר ומושכת דבורים, פרפרים וצופיות. מקור  שם המין melissodora בא משתי מילים ביוונית: Melissa שפרושה דבורת דבש ו־ odora שפירושו- ריחני. ניתן להשתמש הן בעלים והן בפרחים להכנת תה.

שימוש גנני בבית גידול הטבעי במקסיקו, הוא גדל בהרים בגובה 2000-1300 מטר מעל פני הים.
מתאימה לכל סוגי הקרקע  ובלבד שתהיה מנוקזת היטב. הצמח חסכן במים ולאחר התבססותו, ובאזורים ים־תיכוניים יגדל עם תוספת מעטה של השקיה. באזורי הארץ החמים מומלץ להשקות באופן סדיר. כאשר גדל ללא תוספת השקיה, הצמח משיר את עליו בקיץ, ומלבלב שוב עם ירידת הטמפרטורה בסתיו, גם אם עדיין לא ירד גשם.
מתאים לשתילה בגינה ים־תיכונית, במסלעה, בערוגה פורחת בשילוב עם צמחים עשבוניים רב שנתיים חסכני מים אחרים, כצמח גובל לאורך שביל כניסה לבית, במופעו הטבעי או כשיח גזום בערוגת התבלינים בזכות העלווה והפריחה הריחנית, באדנית וכצמח מיכל על גג או בכניסה לבית. נחשב לאחד ממיני המרווה המתאימים ביותר לתנאי הארץ, הם מאריכי ימים, עמידים למזיקים ומחלות, ואינם דורשים טיפול.

ריבוי מרבים ע"י השרשת ייחורים עשבוניים, במרבית ימות השנה, בשולחן השרשה, עם הורמון השרשה. כדאי לשתול בראשית האביב או  בסתיו. בעת השתילה חשוב לשים לב שטמפרטורת הלילה לא גבוהה.
מינים וזנים נוספים הסוג מרווה הוא הגדול במשפחת השפתניים והוא כולל כ־900  מינים של צמחים חד־שנתיים, רב־שנתיים ושיחים שמוצאם בכל העולם. מתוכם כ־500 מיני מרווה מוצאם במקסיקו ומרכז ודרום אמריקה. מינים רבים יוצרים מכלואים. לכל צמחי המרווה יש גבעול מרובע, עלים נגדיים  ופרח בעל זוג שפתיים האופייני למשפחה. לחלקם יש ריח ארומאטי בעלווה והם משמשים לחליטת תה, והפרחים של כולם עשירים בצוף ומושכים ציפורים- יונקי דבש, צופיות, דבורים ופרפרים. רובם צנועים בדרישות הגידול שלהם. צמחים אלה מכילים בחלקיהם הירוקים שמן אתרי, המתנדף באוויר כאשר ממוללים מעט את העלים בין האצבעות ואף בעת מגע בלתי מכוון בהם.

אקלמה וכתבה: סימה קגן  

עודכן: 2020-05-16
צורת חיים: שיח; מופע: ירוק עד; חסכן במים: חסכן במים; מתאים לגידול בתנאי: חצי צל, שמש; מועד פריחה: פריחת אביב, פריחת סתיו, פריחת חורף; רגישות לקור: לא רגיש לקור; התאמה לגידול במיכל: מתאים לגידול במיכל; ריחני: ריחני; מושך: דבורים, ציפרים; התאמה לאזורים: שפלה, אזור ההר, נגב, ערבה; מוצא: אמריקה, מרכז אמריקה