צמחי הגן של סימה

מרבה חלב הדסי

Polygala myrtifolia

משפחה: מרבה החלב • Polygalaceae
שנת אקלום 1965
מקור האקלום זרעים, הגן הבוטני בגבעת רם ירושלים ובמקביל גם בחוות הנוי
גובה 3-2 מטרים; קוטר 2 מטרים

איברים דקורטיביים ותיאור כללי מרבה חלב הדסי הוא שיח בינוני בגודלו וירוק־עד, בעל צימוח דליל מעט. עליו מסורגים ומוארכים ודומים לעלים של צמחי ההדס, ומכאן גם שם המין. אורכם מגיע ל־ 2.5 ס"מ וצבעם ירוק בהיר. הפרחים ערוכים באשכולות קיצוניים קצרים; צבע הפרחים סגול, הם בולטים על השיח ומאוד קישוטיים. מבנה הפרח מעניין, שלושת עלי הגביע החיצוניים ירוקים וקטנים והשניים הפנימיים גדולים מאוד, צבעם לבן־ירקרק ובהם עורקים ארגמניים. בטעות חושבים שהם עלי כותרת. עלי הכותרת מספרם 3 או 5, כאשר השניים העליונים מאוחים זה בזה או מעורים באבקנים. כאשר מביטים בשיח פוליגלה הפורח בסגול רואים למעשה את שני עלי הגביע הסגולים מפוסקים (הם אלה המקבלים צבע סגול עם פתיחת הפרח) ואת עלי הכותרת התחתונים, בעלי הכרבולת המצויצת (זאת לא הצלקת!).

הפרח אמנם דומה לפרחים ממשפחת הקטניות, אך כאמור שייך למשפחה נפרדת - משפחת מרבה החלב. פירוש השםPolygala הוא "מרבה חלב", והוא מרמז על מסורת קדומה שהאמינה כי פרות שרעו על צמחי פוליגלה הגדילו את תנובת החלב שלהן.

השיח פורח כל השנה, אולם כצמח הנהנה מטמפרטורות לילה נמוכות - גל הפריחה בעיצומו של החורף בולט במיוחד.

בעבר בחנתי אפשרות לגדל פוליגלה למטרות קטיף ענפים פורחים. ענף פורח באגרטל מים נראה יפה במשך כ־10 ימים, אולם כאשר קטפנו בצורה מסחרית הייתה תופעה של נשירת עלים - לא על רקע של הזדקנות אלה בשל שבירות של עוקצי העלים.

מאידך, צמחי פוליגלה מתאימים לעיצוב כצמחי עציץ פורחים. מדובר במכלי גידול בעלי נפח בינוני או גדול, מאחר שהפריחה חלה על צמחים מפותחים יחסית. מומלץ עיצוב הצמח על גזע גבוה ( high stem) והפרחה של פונפון. בניסויים ראשוניים ריססנו צמחים לאחר שנקטמו בחומרים מננסים בריכוזים שונים. הצמח מגיב טוב לריסוסים, ואפשר לעצור את הצימוח בעזרת כימיקלים.

צמחי פוליגלה מתאימים לשתילה בתנאי שמש מלאה או צל חלקי. באזור ההר מומלץ לשתול בשמש מלאה, ובשפלה בחצי צל. הצמח רגיש לעודפי מים ולפיכך יש לשתול אותו בקרקע מנוקזת בלבד, מועשרת בקומפוסט בבור השתילה. הצמח נראה לעתים כלורוטי, ולפיכך תוספת דישון במהלך הגידול תתקבל בברכה. כמו כן חשוב להימנע משתילתו בקרקע גירנית. כצמח חסכן במים, לאחר התבססותו בגינה יסתפק בהשקיה מועטה. כאמור, הצמח נהנה מטמפרטורות לילה נמוכות - ומצטיין בארץ באזורי ההר הגבוה, ירושלים, הגליל ומצפה רמון. צמחים שנשתלו בתחילת שנות התשעים בפארק גולדה שליד קיבוץ רביבים, בשמש מלאה, נמצאו מצטיינים ופורחים במרבית חודשי השנה. בשפלה, כאמור עדיף לשתול בתנאי צל חלקי. בסוף גל הפריחה החורפי, באביב, אפשר לגזום את הפוליגלה כדי שתתחדש ותסתעף בעונה הבאה (אחרת תישאר קרחת בחלקה התחתון). היא מגיבה היטב לגיזום, אולם יש להימנע מגיזום בקיץ, שעלול להביא לתמותת השיח.

שימוש גנני גוש של צמחי פוליגלה בגן יוצר כתם סגול במשך רוב ימות השנה ובולט במיוחד בחורף. בערד הוא נפוץ מאד כצמח גדר מסביב לגינה.

אני ממליצה לשתול בערוגה פורחת פוליגלה יחד עם עינן מסרקני Euryops pectinatus שצבע פרחיו צהוב. שניהם פורחים תקופה ממושכת, כולל בעונת החורף. צבעי הסגול והצהוב משתלבים יפה בעלווה הירוקה־בהירה של הפוליגלה ובעלווה האפורה של האריופס. מתאים לשתילה במיכל, אפשר גם כצמח מעוצב על פומפון.

ריבוי מזרעים. זרעים טריים נובטים כעבור שלושה שבועות. לעתים אפשר למצוא ספיח מסביב לצמח; הספיח אינו ברמת מטרד ובהחלט אפשר להעתיקו למקום אחר בגינה.

מינים וזנים נוספים בסוג פוליגלה כ־600 מינים. ארבעה מהם גדלים בר בארץ: שניים הם צמחים רב־שנתיים ושניים הם חד־שנתיים. כולם צמחים נדירים.

בשנת 2005 הבאתי לארץ ממשתלה ב Arroyo Grande בקליפורניה את הזן ׳מריפוזה׳ Polygala myrtifolia 'Mariposa' המצטיין בצימוח קומפקטי אולם הוא צרכן מים וקצר חיים.

ובשנת 2014 הבאתי מאותה משתלה בקליפורניה, מין נוסף ' Polygala virgate 'Portola .

כתבה: סימה קגן

עודכן: 2020-08-13
צורת חיים: שיח; מופע: ירוק עד; חסכן במים: חסכן במים; מתאים לגידול בתנאי: חצי צל, שמש; מועד פריחה: פריחת אביב, פריחת סתיו, פריחת חורף; רגישות לקור: לא רגיש לקור; התאמה לגידול במיכל: מתאים לגידול במיכל; התאמה לאזורים: שפלה, אזור ההר, נגב, ערבה; מוצא: דרום אפריקה
צילום: סימה קגן
צילום: סימה קגן
צילום: סימה קגן
צילום: סימה קגן
הזן 'מריפוזה'
צילום: סימה קגן
הזן 'מריפוזה'
צילום: סימה קגן