איברים דקורטיביים ותיאור כללי שיח או עץ קטן רב־גזעים, ניתן לעצבו כעץ קטן אולם אופי הצימוח שיחי, עם נטייה לצימוח חוטרים בבסיס הצמח. הגזע קצר ומתפצל לענפי צד סמוך לפני הקרקע. קליפת הגזע בצבע אפור־חום. לאורך ענפי השלד המרכזיים צומחים ענפי משנה קצרים והעלים מרוכזים בקצות ענפונים אלו. העלים אליפטיים, דמויי ביצה, אורכם 8-3 ס"מ, צבעם ירוק־כהה והם מבריקים. באביב מופיעים קבוצות של פרחים קטנים ולבנים, בחיקיי ענפים מעוצים מהשנה הקודמת. פרחים אלו (בנוכחות צמחי זכר) חונטים פירות שצבעם ירוק, בהתחלה ובהמשך, מחודש נובמבר, הוא הופך לפרי כדורי בצבע אדום ומבריק. צברי הפירות בולטים על השיח, בפרט בתקופת החורף כשהצמח בשלכת. כאמור, כדי שתתבצע חנטה חייב להיות בסביבה צמח זכר.

מרבית מיני הצינית הם צמחים חד־ביתיים, כלומר יש צמחים עם פריחה נקבית וצמחים אחרים עם פריחה זכרית. רק צמח עם פריחה נקבית ייצר פרי, אבל בסביבתו חייב להימצא צמח זכרי. רק לעיתים נדירות מינים מסוימים חונטים פירות ללא מפרה. הבאתי לארץ ממין זה שתיל נקבה בלבד. המפרה שלו בארץ הוא מין אחר שאקלמתי באותה שנה, Ilex vomitoria 'Will Flemmings' - צינית קרולינית 'וויל פלמינג'. לצמח זכר זה יש צורת צימוח מיוחדת, צרה וזקופה, המזכיר את ברוש ירוק־עד 'טוטם'. וזן מפרה נוסף הוא צינית קרולינית 'שלינגס' (זן ננסי) Ilex vomitoria 'Schellings' גם זו סלקציה זכרית, וייחודה בכך שהצמח גדל בצורת כרית ירוקה, עגולה, בגובה ובקוטר של מטר ובצימוח צפוף. שני זנים אלו יכולים לשמש כמפרים של צינית נשירה, מאחר שהפריחה של כולם חלה באותו מועד. די בשתילת צמח זכר אחד, והוא לא חייב להיות סמוך לצינית נשירה אלא רק שתול באותו גן.

לצינית נשירה קצב צימוח בינוני. היא נחשבת לצמח חסכן במים אולם בשנים הראשונות לשתילה, יש להשקות באופן סדיר כדי לזרז את קצב הצימוח. עם התבגרות הצמח ניתן להסתפק בהשקיות עמוקות פעם בשלושה שבועות. הוא גדל בקרקעות בסיסיות, עמיד לניקוז גרוע (בקרקע מוצפת) אך גם עמיד ליובש.

צינית נשירה נשתלה בגינתי ובגינון הציבורי במושב סתריה בשנת 2001. הצמחים התפתחו היטב וחונטים פרי מדי שנה. החל מהסתיו ועד סוף החורף, הצמח מכוסה בפירות קישוטיים בולטים ומושכים תשומת לב.

צינית נשירה מתאימה לשתילה בשמש מלאה או בצל חלקי. היא מתאימה לכל אזורי הארץ מבחינה אקלימית ולכל סוגי הקרקע כולל חול, חמרה ולס. דווח עליה כעמידה לזיהום אוויר עירוני, לפיכך מומלץ לשלבה בגינון בערים. מומלץ לשתילה בגינות פארק, בגינה קטנה, בקבוצה בשיחייה, לאורך שדרה, כצמחי הפרדה. בחודשי החורף ציפורים נמשכות אל הפרי.

ריבוי

במטרה לשמור על זהות הקלון, חייבים להקפיד על ריבוי וגטטיבי (לא מזרעים).
באביב ניתן להשריש ייחורים מעוצים למחצה. בחורף אפשר להשריש ייחורים ללא עלים, בשולחן ריבוי ובעזרת הורמון השרשה. יש להשתמש בשולחן השרשה מחומם. הייחורים משרישים כעבור כחודשיים.
מינים וזנים: הסוג צינית, כולל כ־400 מינים של עצים, שיחים, או מטפסים, ירוקי־עד או נשירים. מוצאם בחלקי תבל שונים, באזורים ממוזגים וגם טרופיים, בעיקר באמריקה המרכזית והדרומית.
לצמחי צינית עם פריחה נקבית, פרי כדורי, אדום ומבריק בחיקי הענפים והם בולטים מהסתיו עד סוף החורף. מאחר שהמופע הקישוטי שלהם בחו"ל חל בקריסמס, הם משמשים בחג המולד לקישוט הזר התלוי על דלת הכניסה לבית.

אקלמה וכתבה סימה קגן, מינהל המחקר החקלאי