איברים דקורטיביים ותיאור כללי בן-אלווי קטן-פרחים הוא צמח ותיק בארץ אך אינו מוכר.
הוא צמח שושנת רב־שנתי, חסר גבעול והעלים גדלים בשושנת. העלה סרגלי, אורכו מגיע עד ל־1.3 מטרים ורוחבו בבסיס העלה כ־3 ס"מ. קצה העלה אינו קוצני. העלים בעלי מרקם נוקשה, בעלי סיבים, צבעם אפור-ירוק והם שמוטים לאחור. הפרחים ערוכים בשיבולים הנישאים על עמוד תפרחת המתנשא לגובה של 2-1.2 מטרים. הפרחים דמויי פעמון, אורכם כ־3 ס"מ ורוחבם כ־1.5 ס"מ. צבע הפרחים ורוד־קורל. הפריחה נמשכת במרבית חודשי השנה והפרחים מושכים אליהם את ציפורי הצופית (יונק הדבש).

מתאים לגידול בשמש מלאה בכל אזורי הארץ, מתאים במיוחד לנגב והערבה. הצמח עמיד לטמפרטורות קיצוניות של חום וקור ועמיד לטמפרטורה של מינוס 10 מעלות צלזיוס, בכל סוגי הקרקע, כולל אדמות כבדות ובלבד שיהיו מנוקזות.

בשנת 1994 שתלנו יחד עם קק"ל, במסגרת פרויקט משותף עשרות צמחי בן־אלווי בצדי הכביש, בכניסה הדרומית לקריית־גת. הצמחים נשתלו בקרקע כבדה ונתרנית בעלת Ph-8.5. בשנתיים הראשונות לשתילה קיבלו הצמחים שתי השקיות עזר במהלך הקיץ ומאז, ללא תוספת השקיה, הצמחים גדלים ופורחים ברוב חודשי השנה. הצמח חסכן במים.

אחזקת הצמח מועטה. עם השנים הצמח מתרחב ומגיע לקוטר של למעלה ממטר. מכל שושנת עולים מספר עמודי פריחה, ועם התרחבות הצמח עולה מספר עמודי הפריחה. הצמח עמיד למחלות ומזיקים.

שימוש גנני בן־אלווי קטן־פרחים מתאים לשתילה במסלעה. אפשר לשלבו בגן ים תיכוני, הוא מתאים לשתילה סביב בריכות שחייה, לאורך שביל כניסה לבית, מסביב לחממות ומומלץ מאד לגינון בכניסות ליישובים ולאיי תנועה. אופי הצימוח האוורירי של העלים ועמודי הפריחה לא יסתירו את התנועה, ולפיכך לא יהווה סיכון בכביש. אפשר לשתול בקבוצות ולקבלו כצמח כיסוי. מומלץ לשתול במרווחים של 60 ס"מ בין הצמחים ולפזר חיפוי עץ ביניהם, על מנת לדכא גידול עשביה. בתוך מספר שנים שושנת הצמח תתרחב עד לשלב שיתקבל גוש מלא ובכך תימנע נביטה של עשביה. מאחר שמדובר בצמח חסכן במים, אם נמעיט בהשקיות, יש להניח שגם נביטת עשבי הבר תהיה מועטה.
באריזונה ובטקסס שותלים צמחי בן-אלווי בשילוב עם ציצנית וילר (Dasylirion wheeleri), הנמנה אף הוא עם משפחת האגביים. צורת הצימוח דומה, אולם מרקם העלים שונה. שילוב מנצח של שני צמחים אלה אטרקטיבי מאד.

ריבוי מזרעים. בתום הפריחה חונט הפרח פרי הלקט. שלב איסוף הזרעים כאשר הפרי מתחיל להיפתח בקצוות. הזרעים דומים לזרעים של חבצלת החוף.
 את הזרעים זורעים במגשי הנבטה, והנביטה מתקבלת כעבור כשלושה שבועות. ניתן לזרוע כל השנה. הפריחה בשתילים הצעירים חלה כעבור שנתיים. אפשר גם להרבות על ידי חלוקת צמחים בוגרים, באביב.

מינים וזנים נוספים הסוג כולל שלושה מינים של צמחי שושנת רב שנתיים, שמוצאם מצפון מקסיקו ודרום מערב ארצות הברית.

כתבה סימה קגן, מינהל המחקר החקלאי